יש לילות שאת שוכבת במיטה, כבר אחרי שהוא נרדם, וחושבת לעצמך: כמה זמן בטן היה היום? כמה משחקים שיחקתם? כמה פעם הקראת לו סיפור? ולא משנה מה, את מרגישה שזה לא מספיק.

אני רוצה שתדעי משהו: התחושה הזו, שתמיד צריך עוד קצת, היא לא סימן שאת לא עושה מספיק. היא חלק מהמסע. כמעט כל אמא שאני פוגשת מרגישה אותה, בשלב זה או אחר - וזה מה שהופך אותך לאמא טובה.

מאיפה זה בא

חלק גדול מהלחץ הזה לא נולד אצלך בבית. הוא נולד בגלילה. בתמונה של אמא אחרת שמראה פעילות מושלמת, סידור מושלם, סבלנות אינסופית. את משווה את היום שלך, עם כל הבלגן והעייפות שבו, לרגע אחד ערוך שמישהי בחרה להראות. זו לא השוואה הוגנת - וגם אם את יודעת את זה, זה עדיין מכביד על הלב.

התינוק שלך לא צריך אמא מושלמת. הוא צריך אמא שנמצאת. וזה, בדיוק כמו שאת, כבר קיים.

מה באמת חשוב

לא כמות הפעילויות. לא זמן התרגול והעבודה איתו. מה שבונה אצל התינוק שלך תחושת ביטחון זה משהו הרבה יותר פשוט, ואת כבר נותנת לו את זה כל יום בלי לשים לב:

אין רשימת מטלות שאם תשלימי אותה, תקבלי תעודת "אמא טובה". את נותנת את מה שיש לך לתת - לפעמים זה פחות, ולפעמים זה יותר, וזה בדיוק כמו שזה אמור להיות.

אז בפעם הבאה שהמחשבה הזו עולה - נסי לעצור רגע ולשאול את עצמך מה באמת קרה היום. סביר להניח שתמצאי הרבה יותר "מספיק" ממה שדמיינת לעצמך. 🤍