הפירה על הראש, הבננה המעוכה בין האצבעות, הרצפה שנראית כמו זירת קרב. את מסתכלת על זה ומרגישה שאולי הפעם הרחקת לכת. אבל תנשמי - הבלגן הזה הוא בדיוק ההתפתחות שרצית שתקרה.

מה קורה שם באמת

כשהוא תופס, לוחץ ומועך אוכל - הוא לא סתם משתעשע. הוא לומד טקסטורות, טמפרטורות, כמה כוח צריך כדי לפורר משהו רך לעומת קשה. הוא מתרגל תפיסה עדינה, קואורדינציה בין עין ליד, ותכנון תנועה. וכל זה קורה בזמן שהוא "רק אוכל".

המגע עם האוכל, גם כשהוא לא "יעיל", מכין את הקרקע לאכילה עצמאית אמיתית בהמשך.

הבלגן הזה? התפתחות בפעולה. הוא לא מלכלך - הוא בעיקר לומד.

איך לתת לזה מקום בלי להשתגע

שמרי לפעם הבאה שאת מתפתה לעצור אותו באמצע. הבלגן הזה חולף מהר יותר משנדמה - והלמידה שהוא משאיר נשארת. 🤍