את גוללת בזמן ההאכלה של 2 בלילה, ורואה אמא אחרת - הבית שלה מסודר, התינוק שלה מחייך, והכיתוב אומר משהו על "לאהוב כל רגע". ואת מסתכלת סביבך, על הכביסה הלא מקופלת, ומרגישה שאת מאחורה בקורס שבכלל לא נרשמת אליו.

מה באמת קורה שם

מה שאת רואה זה שנייה אחת, נבחרת מתוך יום שלם. לא הבכי שהיה לפני הרגע ההוא. לא הספק שאחריו. לא הלילה שקדם לצילום. אף אחת לא מצלמת את עצמה בשעה 3 לפנות בוקר, עייפה ומיואשת - וזה בדיוק מה שגורם לרשת להיראות כאילו כולן מסתדרות חוץ ממך.

וגם: כל תינוק שונה, כל בית שונה, כל אמא שונה. את משווה את הפרק שלך לתקציר שלה - וזו השוואה שאף אחת לא באמת יכולה לנצח בה.

אם מישהי הייתה מצלמת את היום שלך רק ברגעים היפים - הוא היה נראה בדיוק כמו הפיד שאת מקנאה בו.

מה עוזר בפועל

ההורות שלך לא צריכה להיראות כמו של אף אחת אחרת. היא צריכה להרגיש נכונה לך ולתינוק שלך - וזה כבר הרבה יותר ממה שכל תמונה מסודרת יכולה להראות. 🤍